• הקינואה תורבתה לראשונה באזור האנדים לפני למעלה מ- 5000 שנה. 

במשך אלפי שנים הייתה הקינואה אחת משלושת מקורות המזון העיקריים של הילידים (האינדיאנים) ביחד עם תירס ותפוחי אדמה. 

 

• מבחינה בוטנית, הקינואה קרובה יותר לתרד ולסלק מאשר לחיטה.

 

• הקינואה היא ״דגן-על" כיוון שהיא עשירה בחלבון זמין ואיכותי. 

לקינואה איזון כמעט מושלם בין שמונה חומצות אמינו החיוניות להתפתחות תאים ורקמות בגוף.

הקינואה מכילה חומצת אמינו חיונית בשם ליזין, שחסרה בחיטה ובדגנים אחרים כמו תירס ואורז. חומצות אמינו חיוניות נוספות שקיימות בקינואה ובדרך כלל חסרות ברוב הקטניות כגון: מתיונין וציסטאין בשל כך ארגון הבריאות העולמי דירג את איכות החלבון של הקינואה כחלבון מלא.

 

• בקינואה יש יותר ברזל מאשר בגרגירים אחרים, תכולת הסיבים התזונתיים שלה גבוהה, והיא מכילה ויטמינים ומינרלים רבים, בעיקר: סידן, אשלגן, אבץ, ויטמין E, ויטמין B6, חומצה פולית ותיאמין. 

 

• הקינואה לא מכילה גלוטן לכן היא מתאימה לחולי צליאק ומהווה תחליף מזין וטעים לאנשים שרגישים לחלבון החיטה. 

 

• אפשר לעשות ממנה מאכלים שונים קרים או חמים ואפילו פסטה. 

 

• הקינואה עטופה בשכבה של חומר הקרוי ספונין. שכבה זו מגנה על הקינואה מפני מזיקים וציפורים וגם כנגד הקרינה החזקה בהרי האנדים הגבוהים. 

הספונין הוא ככל הנראה אחד הגורמים העיקריים לכך שצמח הקינואה שרד במשך אלפי שנים. 

בכפרים בדרום אמריקה הספונין שנשטף מהקינואה משמש כחומר ניקוי לכיבוס בגדים וכחומר חיטוי לריפוי פצעים על העור.

(הקינואה שנמכרת בחנויות טבע עברה שטיפה ראשונית, אבל מומלץ לשטוף שוב לפני בישול)